שני סיפורים דן בילזריאן מארהב ואורי בן אור מישראל 

למראית עין נראה כי למר דן בילזריאן מארה"ב, ומר אורי בית אור מישראל, הם אנשים רגילים כמונו.  אבל הסיפורים הבאים מראים שיש הרבה שמסתתר מתחת לפני השטח, ואם שניהם מומחים למשהו, זה לבניית אשליות ומכירתן לציבור.

סיפור ראשון: דן בילזריאן מארה"ב

למראית עין נראה כי למר דן בילזריאן בארה"ב יש הכל. חשבון האינסטגרם שלו מצייר תמונה של אורח חיים המתאים להגדרה "נהנתנות" במילון. תמיד יש מסביבו נשים יפות, בין אם הוא נמצא על החוף, טס במטוס הפרטי שלו או אפילו שוכב במיטה. עושרו נראה מאסיבי ומעניק לו את המותרות של חיי דור הסילון. הסיפור שהוא  מספר הינו שעשה את הונו ממשחקי פוקר בהימורים גבוהים, וזה הסיפור בלי קשר למי הוא מספר את המקור לעושרו.

בדיקה מגלה שדן הוא מומחה בינוני בלבד לפוקר, ומקור הכסף מירושה מאביו שהיה פושע צווארון לבן שהורשע וישב בכלא. מקור הכסף שלו לא משנה כמו האשליה שהוא מכר. האמת לא משנה כל עוד האשליה הזו עדיין עומדת בעוצמה, ואם דן הוא מומחה למשהו, זה לא למשחק הפוקר אלא  לבניית אשליות ומכירתן לציבור.

סיפור שני: אורי בית אור

את "קבוצת אמני כ"ס" שהיום נקראת "אמן בעירו" יסדו 10 אמנים בשנת 2010. ביניהם אורי בית אור, סנפירה פינס, שוקי עזרא,  אתי שרוני, אנוכי ועוד חמישה אמנים מכובדים שאני מעריך מכ"ס.

באתר "אמן בעירו" המנוהל היום ע"י הפסלת ציפי בירן אין אזכור לסיפור, ואני מניח שפרט ל-10 המייסדים, לא רבים מכירים את הסיפור.

ברשימת התערוכות שבהם השתתף אורי בית אור, המופיעה באתר "אמן בעירו", אינה מוזכרת כלל תערוכה של "קבוצת אמני כ"ס" שהתקיימה בפואיה היכל התרבות בשנת 2011, למרות שאורי מינה עצמו כמנהל התערוכה, היה אוצר התערוכה והציג בה את יצירותיו.                          

 בעקבות התנהגותו כאוצר ומנהל, אורי בית אור רב עם רוב חברי "קבוצת אמני כ"ס" שהציגו בתערוכה על שטויות.

מיד לאחר סיום התערוכה עזבו את "קבוצת אמני כ"ס" 7 מתוך 10 המייסדים, ונשארו חוץ מאורי 2 חברים בלבד - שוקי עזרא,  ואתי שרוני.

אני עזבתי כי הרגשתי כמו האחרים (וכמו בן-ארוש מקבוצת "אני שולמן"): "הבעיה שלי הייתה שאין שום שקיפות מצד בית אור. הוא מינה עצמו לבד למנהיג ואוצר התערוכה ללא בחירות, התנהלותו כמנהיג ואוצר התערוכה לא הייתה כמו שאתה מצפה ממנהיג קבוצה ואוצר התערוכה, אלא בעיקר מופע של איש אחד. זו נהפכה לקבוצה שההחלטות בה נקבעו על ידי איש אחד בלבד במקום בצורה קבוצתית".

עד כאן מהכירות אישית, נכנסתי לאינטרנט לבדיקה קצרה על אורי בן אור, וזה מה שמצאתי –

על התקופה במכללת ספיר בנגב

 אורי בית?אור הוא אמן, סופר וחוקר. היה מנהלה הראשון של מכללת ספיר בנגב, היה חבר בקיבוץ גבים בשנים 1953–1996.

על ניהולה של 'מכללת ספיר בנגב, ע"י בית אור, שבלשון המעטה אקרא לו חריג, ניתן לקרוא בכתבות שהתפרסמו:                       1. שלומית טנא, ?כולם מרכלים על כולם?, ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, 22.1.1988;

2. עודד לפיד, ?הצנזור הבלתי נלאה?, עיתון ?קיבוץ? 2.3.1988;

3. עודד בר?מאיר, ?מי ביקש מהם להתערב?, ?דבר?, 7.11.1993.

 על חברותו  בקיבוץ גבים

 ניתן לקרוא בתביעה שהוגשה נגדו  ע"י הקיבוץ המופיעה באינטרנט, - איך סיים את חברותו בקיבוצו - קיבוץ גבים.                                                                  הקיבוץ הגיש תביעה נגדו בפני כב' השופט אריאל חזק.  שאותה אורי לא טרח להזכיר מעולם. המקור שעליו אני מסתמך הינו - פסק דין : בש"א (קריית-גת) 2824/01 - קיבוץ גבים נ' אורי בית אור, בית משפט השלום קריית-גת.                                                                                 

תמורת שקלים ספורים ניתן להוציא את כל הסיפור מאתר "תקדין".